סוגיות הנוגעות למיניות ומחלת הסרטן

ד"ר הדס גנץ סורוצקי: שלום, כאן דוקטור הדס גנץ סורוצקי, אני רופאה אונקולוגית בכירה במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. יחד איתי באולפן היום עדי חסיד.

עדי חסיד: שלום.

ד"ר הדס גנץ סורוצקי: מטפלת מינית זוגית ומשפחתית, מוסמכת. היא מטפלת ביחידים ובזוגות בנושאים של שיקום מיני וזוגי. ראשת תוכנית ההכשרה למטפלים מיניים במרכז הרפואי שיבא תל השומר. אנחנו מתארחות כאן במדטוק, הפודקאסט מבית טקדה ישראל, עם פרק המוקדש למיניות ומחלת הסרטן. אז בעצם חולי הסרטן בכלל והמטופלים שלנו בפרט הסובלים מסרטן ריאה, הם מאוד שונים זה מזה. חלקם בשנות השישים, שבעים ושמונים לחייהם, וחלקם צעירים יותר, בני שלושים ומעלה. חלקם מאוד פעילים, רוצים לנהל את המחלה לצד חיים, חיי שגרה כמה שניתן וחלקם מכונסים כל כולם בכל הקשור במחלה, בסימפטומים השונים, לדוגמא קוצר נשימה, כאבים, שיעול, ובעצם חיי השגרה שלהם משתנים לחלוטין, בעצם ממש מקצה לקצה, מה שהיה קודם חשוב מאוד בשבילם, עכשיו הופך להיות שולי. בנוסף, אצל חלק מהמטופלים שלנו המחלה סוערת יותר, דינמית יותר, ואצל חלק אחר המחלה בשלב מסוים מתייצבת, והם לא סובלים מתופעות לוואי משמעותיות מג'וריות ואיכות החיים שלהם על כל ההיבטים השונים שלה חוזרת להיות חלק מאוד עיקרי וחשוב. פה בעצם נכנס העניין של מה זה אומר מהלך חיים שגרתי, בריאות גופנית ונפשית, איך כל מטופל תופס את זה, מה זה בעיניו איכות חיים ושגרה. עדי את מכירה את המטופלים שלנו, בעצם את החוויות שהם עוברים במהלך מחלתם, מה ההתרשמות שלך לגבי כל שקשור בהיבט של מיניות וניהול המחלה? כמה עניין המיניות חשוב לבריאות הכוללת של המטופלים שלנו?

עדי חסיד: שאלה מצוינת דוקטור הדס, כי כמו שאמרת, כל המטופלים שלנו הם אנשים מאוד מאוד שונים ולכן גם מה שהם שואפים לעצמם, גם התפיסות של המיניות של עצמם, גם הרצונות המיניים של עצמם מאוד מאוד שונים, אבל אני חושבת שמה שאפשר להגיד בסך הכל על כולם בכלל, על כל בני האדם שקשור למיניות, זה שהנושא מאוד מאוד לא מדובר אבל מאוד מאוד נוכח בחיים שלנו. כשאנחנו מסתובבים עם נושא שהוא כל כך נוכח בחיים שלנו וכל כך לא מדובר, ויש לנו כל מיני שינויים גופניים בגוף שלנו, אם זה שהגוף שלנו מגיב אחרת, אם זה כאב, אם זה תחושות רעות, עליות וירידות במצב הפיזי וגם במצב רוח, כל הדברים האלה, שהם דברים שמאוד מאוד משפיעים על המיניות שלנו, אנחנו פתאום לא יודעים מה לעשות איתם. אז נכנס המקום של מה אנחנו מצפים, אם אנחנו מצפים. אנחנו יכולים למצוא זוגות שכל אחד נמצא במקום אחר, כן? אנשים שלא יודעים בן או בת הזוג עם סרטן ריאה, ובן הזוג השני נורא נורא רוצה ולא יודע איך לגשת כי יש בן זוג חולה או בת זוג חולה, והאם זה בכלל מתאים. מצד שני אנחנו רואים בדיוק את הדבר ההפוך, אם אני חולה או חולה, האם זה בסדר שאני ארצה, או האם זה בסדר שאני לא ארצה. המון פעמים מה שאנחנו רואים אצל זוגות זה שיש איזה, בתוך בכלל ההתמודדות עם המחלה, כל אחד מאוד מאוד מתמודד, באמת במיוחד זוגות טובים שעובדים טוב ביחד, כל אחד מתמודד כל כך טוב עם גידול הילדים ועם ניהול המחלה ועם ניהול השגרה כשיש שגרה, ועם ניהול המחלה שהדגש הוא יותר על המחלה, ואנחנו פחות רוצים להכביד אחד על השני, ויש מין תופעה כזו של התכנסות כל אחד בתוך עצמו. אז מה שקורה זה שגם אנחנו בתוך עצמנו, גם פחות יש קשר, יש תקשורת אחד עם השני, אנחנו מרגישים שאנחנו מתרחקים, אנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה כי אנחנו לא רוצים להכביד, אנחנו לא רוצים לשאול, ואז אנחנו מרגישים מאוד מאוד לבד. הדבר הזה כשלעצמו הוא לא בסיס ממש טוב למיניות, ואז אנחנו נראה הרבה פעמים גם התרחקות במיניות או הפוך, או שהמיניות היא המקום היחיד שאנחנו יכולים לתקשר בו. שני הקצוות האלה מאוד נוכחים.

ד"ר הדס גנץ סורוצקי: ומבחינת הטיפול שלך, את מתחברת יותר עם טיפול עם המטופל בלבד בארבע עיניים, או זה כן חשוב שהבן זוג יהיה נוכח בזמן הטיפולים האלה, ובעצם התקשורת מאוד חשובה פה?

עדי חסיד: התקשורת היא באמת מאוד מאוד חשובה, אבל יותר חשוב זה המקום בו הבן אדם נמצא. אם מגיע זוג שמרגישים שהם לא מתקשרים ורוצים את העזרה של לתקשר ביחד, אנחנו שם ונעזור להם. אם מגיע אחד, כי לפעמים זה גם, יש פערים גם ברצונות בין בני זוג, וגם ביכולת לדבר או בפתיחות לגעת בנושאים האלה, שהם תמיד נושאים ככה קצת יותר מורכבים עבורנו, אז אנחנו יכולים גם דרך אותו בן אדם אחד להבין, להכיר ולעשות בעצם עבודה זוגית מתוך הבן אדם. גם נגיד וניתן כבוד לאנשים שהם יחידים, לרווקים, לגרושים, לאנשים שמחפשים זוגיות, כי גם להם מגיעה מיניות, גם הם רוצים להיות בקשר אינטימי, ועולות שאלות בכלל נוספות על איך מוצאים זוגיות בסיטואציה של מחלה, האם זה בסדר למצוא, מה אומרים בזוגיות בסיטואציה של מחלה, וכל הדברים האלה, אנחנו באמת יכולים, אני פוגשת המון המון אנשים יחידים עם סרטן, איזשהו סוג סרטן, סרטן ריאה הוא ככה מאוד, אני חושבת, מאוד נוכח לפעמים כשהוא נוכח ואז איך יוצאים בכלל לדייטים, והאם מגיע לי בכלל, האם אני יכול להביא את כל התיק הזה לתוך איזושהי זוגיות חדשה, או אפילו לסתם לקשר מיני. כמה מגיע לי להפיק הנאה מהמיניות של עצמי. אני חושבת שבמקום הזה פה שאנחנו מדברות, נורא נורא חשוב שנגיד שמיניות זה דבר נורא נורא חשוב. יש המון המון מחקרים, דווקא באונקולוגיה, על כמה מיניות טובה ובריאה קשורה מאוד להחלמה, קשורה מאוד לאיכות חיים, קשורה מאוד לשמירה על שגרה. כלומר זה שאנחנו, אם נחשוב על זה רגע בראש שלנו, זה שאנחנו רוצים מיניות טובה ומאמינים שמגיעה לנו מיניות טובה זה אפילו בסיס ממש טוב להחלמה או לשגרה בריאה וטובה של חיים.

ד"ר הדס גנץ סורוצקי: אני רוצה גם להדגיש שבאמת חלק גדול מהמטופלים שלנו או לפחות אלה שאני רוצה לגעת בהם היום, עניין ההחלמה או ההבראה מהסרטן שלהם הוא פחות האישיו, הוא פחות הנושא מאחר והמטופלים האלה לרוב מטופלים שיקבלו טיפול שהוא על בסיס כרוני למחלתם ויצטרכו ברוב הזמן להיות תחת איזשהו טיפול אונקולוגי כלשהו, אם זה טיפול ביולוגי בכדורים שיש לו את תופעות הלוואי שלו, ואם זה טיפול כימותרפי או אימונותרפי עם התופעות לוואי שלהם, ובעצם אלה מטופלים שיצטרכו להיות תחת איזשהו טיפול כל הזמן. אז אנחנו נצטרך באמת כל הזמן לחשוב האם הטיפול שלנו על כל תופעות הלוואי שלו גם כן משפיע בין השאר גם במישרין וגם בעקיפין, על באמת איכות החיים והמיניות.

עדי חסיד: ואיכות החיים המינית.

ד"ר הדס גנץ סורוצקי: נכון, נכון.

עדי חסיד: ואז אולי שווה שנקדיש באמת כמה מילים על תופעות לוואי ומה אנשים יכולים לצפות. אבל רגע אחד קודם אני אגיד שאני חושבת שזה בדיוק הסיפור, כי להפוך מחלת סרטן למחלה כרונית זה יכול להיות דבר מאוד מאוד אופטימי, והרצון שלנו להיות ברמיסיה, להיות בתקופות טובות, זה הבסיס שלנו לגדל את המיניות הבריאה הזו ואז גם כשיש תקופות, ואנחנו יודעים שיש תקופות שהמחלה קצת עולה ושצריך לעשות עוד פעם איזה שינוי תרופתי והתאמות, להישען בתקופות האלה על כל מה שאנחנו מגדלים בשוטף, בקרבה הזוגית שלנו, בקרבה הפיזית, ביכולת הזאת לתקשר את הרצונות והצרכים שלנו, גם הרגשיים, גם הפיזיים הקרובים, וגם האינטימיים, כן, הקרובים המיניים, שזה ממש רצף כזה.

ד"ר הדס גנץ סורוצקי: אני חייבת להגיד שאני שמה לב כשאני רואה מטופלים שלי שנמצאים באיזושהי זוגיות מאוד תומכת ועוטפת, הם מטופלים שבאמת מצליחים לנהל טוב יותר את המחלה שלהם, טוב יותר להתמודד עם תופעות הלוואי מהטיפולים שאנחנו נותנים להם, זה מאוד מאוד מורגש.

עדי חסיד: ואז כשאנחנו מוסיפים לזה את המיניות, מעבר לזוגיות תומכת ואוהבת, והמון פעמים זוגיות כזו הופכת נורא נורא גולשת בקלות לזוגיות מטפלת. זוגיות מטפלת לפעמים אין בה הרבה מדי תשוקה. אז אנחנו יכולים לקחת את כל הטוב הזה ולראות עם בני הזוג איך אנחנו שומרים על החלק הטוב הקרוב, על החלק המטפל, וגם מכניסים אלמנטים של קרבה פיזית וקרבה מינית. אני תמיד אומרת את זה ככה, כי קרבה פיזית היא צעד לפני קרבה מינית. יש לי תמיד משפט כזה שאני אומרת בכלל במטופלים שאני פוגשת בבית החולים, שמיניות טובה מתחילה הרבה מחוץ למיטה. זה מתחיל בעניין, זה מתחיל ביכולת להתחבק, זה מתחיל ביכולת לתת מגע מטיב וקרוב ונעים לבן אדם אחר, או ביכולת ההפוכה, ביכולת להתמסר למגע מבן אדם אחר. כשיש איזושהי מחלה ברקע שכוללת כאב, שכוללת תופעות גופניות, שכוללת חוויית גוף, אני אגיד מילה חזקה, אבל היא מאוד מאוד נוכחת, המילה הזאת, חוויית גוף פגומה.

ד"ר הדס גנץ סורוצקי: לגמרי.

עדי חסיד: מאוד מאוד קשה לגדל את המקום הפיזי והמטיב הזה. כשאנחנו עובדים בתקופות טובות על המקום הזה, זה ממש משתלם לנו להמשיך.

ד"ר הדס גנץ סורוצקי: אם ניגע קצת בתופעות הלוואי מהטיפולים המגוונים שלנו, אז הרבה פעמים הם כוללים חולשה ועייפות, ולפעמים יש נשירת שיער ודימוי גוף מאוד מאוד כאוב, ירוד, לפעמים יש שלשולים, לפעמים יש עצירויות, כאבים בכל הגוף, בכל מיני אזורים, סביב ירידות בספירות דם אפשר להרגיש באמת מאוד לא טוב וחלשים. לפעמים יש פריחות, לפעמים יש גרד, יש הרגשה לא נעימה בגוף שלך, ואז באמת במצבים האלה יש מאוד קושי בכלל במגע ואולי אפילו להכיל את הבן זוג.

עדי חסיד: זה באמת מצבים מאוד מאתגרים, כי אם כואב לי, הרי כשאנחנו מדברים על מיניות, קודם כל מילת הבסיס בעיניי זה הנאה ואם הגוף שלי כואב, נורא קשה לי להפיק ממנו הנאה, וגם קשה לי לפעמים לתת הנאה למישהו אחר. להיות במצב הזה שהגוף כאוב, שאנחנו עייפים, שלפעמים באמת את מדברת על העור, על פריחות או גרד, או תופעות כמו שלשול, ואז אנחנו נראה את מיניות, אם אנחנו רוצים להיות באינטימיות וזה, אנחנו הרבה פעמים מאוד מאוד מפחדים מדברים שהם מאוד לא מדוברים והם תמיד נורא נורא נוכחים, כן? מבריחות ודברים כאלה. אז אנחנו נמצא את עצמנו קצת במקום נמנע. אם יש לנו את היכולת, קודם כל לדבר אחד עם השני על התופעות האלה ולשתף בחששות ולהגיד, אני נורא נורא הייתי רוצה שתחבק אותי, ונורא נורא הייתי רוצה להיות איתך בסיטואציה כזאת, אבל העור שלי בוער וקשה לי. או העור שלי מאוד מאוד פורח והוא לא יפה בעיניי, וקשה לי שאתה רואה אותי ככה. או השיער, או לפעמים ככה תרופות קצת מעבות, או אנחנו מאבדים משקל. כל הדברים האלה אם נוכל לדבר אותם בתוך הזוג ולחשוב ביחד מה יכול להקל עלינו את הקרבה ואת המגע, זה כבר בסיס נורא נורא משמעותי. החלק השני של לדבר על התופעות האלה, זה לחזור לצוות הרפואי ולשאול ולהגיד, זה וזה וזה מאוד קשה לי, מאוד כואב לי, האם יש משהו שאפשר לעשות? לא דיברנו על הורמונים או על תופעות הורמונליות ואני רוצה לשאול אותך אם זה משהו שגם הוא נוכח בטיפולים של סרטן ריאה.

ד"ר הדס גנץ סורוצקי: אז מבחינת הורמונים זה פחות האישיו אצלנו. ישנם טיפולים אימונותרפיים שיכולים לגרום לכל מיני שינויים וזה יכול להיות ממש בכל איבר בגוף, אבל בגדול זה פחות האישיו העניין השינויים ההורמונליים, יותר החולשה, העייפות, ההרגשה הכללית הלא טובה, הסמרטוטיות הזאת, השלשולים, עצירויות.

עדי חסיד: השיעולים.

ד"ר הדס גנץ סורוצקי: השיעולים, בהחלט, השיעולים, הליחה. אנשים הרבה פעמים ממש נגעלים מעצמם.

עדי חסיד: ואם אני נגעל מעצמי, כמה קשה לי לקרב אליי מישהו אחר.

ד"ר הדס גנץ סורוצקי: נכון, נכון. אני חייבת לציין שכשאני בעצם אני חוזרת למרפאה אלינו, אז ביום יום כשאתה רואה את המטופל שלך במרפאה ויש לך גם את כמה דקות האלה לקבל אותו, אז רוב השיחה סובבת סביב תופעות הלוואי שהיו לפני כן מהטיפול, הסימפטומים השונים מהמחלה, זאת אומרת מה קורה עכשיו עם השיעול, איך הכאב עכשיו עם התרופות שקיבלת. זאת אומרת הכל סובב סביב בעצם המחלה עצמה, הסימפטומים שלה ותופעות הלוואי מהטיפול. הרבה פעמים אין לנו את הזמן ואת האפשרות להגיע באמת ממש לעניין הזה של גם מיניות. השאלה איך אנחנו באמת יכולים להציף את זה, או שמטופלים יפנו אלינו ויציפו את הרצון שלהם בעניין הזה, בעצם לפתוח את העניין הזה.

עדי חסיד: וזו באמת נקודה נורא נורא חשובה. כי כאילו המיניות הרבה פעמים בתוך הטיפולים לא נוכחת. עכשיו מה שאנחנו צריכים לעשות זה להציל את החיים, זה למצוא מצב משמר שהוא מצב טוב. מיניות היא באמת לא מרכז הבמה, היא מרכז הבמה אולי הנפשית שלנו בבית, אבל היא לא מרכז הבמה בטיפול. אז מה שדווקא אני רוצה מטופלים יקרים לומר, זה לא לחכות. עשו כל מיני מחקרים, למה רופאים ומטופלים לא מדברים על מיניות, ומה גילו? הפלא פלא, שבעצם רופאים באמת לא מגיעים לזה, או שמרגישים חוסר נוחות להעלות את הנושא, או שאומרים, אני רופא, אני מטפל בפיזיות, מה אנשים יבינו אם אני אשאל אותם, זה כאילו לא מתאים. יש גם רופאים שהנושא היה יותר מורכב להם, כי סך הכול כולנו בני אדם. מטופלים אותו דבר, אומרים אם היה לרופא משהו להגיד, הוא כבר היה אומר, כנראה שאין לו שום דבר להגיד. אז מביך לשאול ומה יחשבו, וכולי וכולי. זה מין מעגל כזה שאנחנו לא ממש יוצאים ממנו. מה שאני ממש ממש מבקשת זה להציף את הנושא ולדבר. אני די בטוחה שלא יהיה בן אדם בצוות הרפואי, ולפעמים זה לא יהיה הרופא או הרופאה, לפעמים זה יהיה הצוות הסיעוד שמלווה אתכם, וזה מקומות ממש ממש מדויקים וחשובים לשאול שם, ואם יש פתרונות, ייתנו לכם פתרונות. אם יש כיוונים. אם יהיה צריך, תמיד יש את מי לשאול. אנחנו בשירות הסקסולוגי עובדים הרבה מאוד עם הצוותים הרפואיים, ומקבלים הפניות ונותנים עצות. זאת אומרת, תמיד יש מה לעשות. אז ממש חשוב לא לוותר על זה.

ד"ר הדס גנץ סורוצקי: בהחלט. עדי, תודה רבה לך, זה היה מאוד מלמד וחשוב ביותר. אז עד כאן, בפרק הזה של מדטוק, שמחנו להתארח כאן היום, תודה שהאזנתם. אם יש לכם שאלות נוספות, אתם מוזמנים להציגן לצוות המטפל בכם.